זן בחיי היום יום

אודות תרגול זָה-זֵן

איך לשבת זָה-זֵן? מה זה למעשה זָה-זֵן? תשובות לשאלות האלו ניתן למצוא בפוּקָאן-זָה-זֵן-גִי - יצירה קונקרטית קצרה בעלת עומק רב. היצירה נכתבה ע"י מורה הזֵן דוֹגֶן לפני 800 שנה והפכה להנחיה הראשית לזה-זן של כל מורי הסוֹטוֹ-זֵן.

בגרסה האנגלית של האתר ניתן למצוא טקסט של הנחיות לישיבת הזה-זן בשם זָהזֶנְיוּגִ'ינְקִי של מורה הזן קֶיְזָאן (דור שלישי אחרי דוֹגֶן - 1268-1325). זהו טקסט ארוך שמרכיב ומפרט את ההנחיות בפוּקָאן-זָה-זֵן-גִי. ניתן למצוא ביצירה זו תובנה עמוקה וחוכמת זן של קֶיְזָאן שניתנת למען כל מי שרוצה לתרגל זה-זן ולמצוא את האני האמיתי.

מספר מילים מהספר של מורה הזן דני וקסמן - זן שאלות ותשובות

ש: כיצד אפשר להתאמן בעולם המודרני, כשהאדם עסוק מאוד ואין לו זמן?

ת: כל אחד לאחר שקם בבוקר ורחץ את פניו, יכול לשבת חמש עד עשר דקות בישיבת זה-זן. בסיום ישיבת הזה-זן אנו חושבים על סדר היום ויוצאים לחיי היום-יום.

ש: מהי ישיבת זה-זן?

ת: 'זָה' - רכה, שלווה. 'זֵן' - האמת. זה-זן - ישיבת האמת השלווה. זה-זן היא ישיבה שלווה ונוחה ברגליים שלובות. ישיבת הזה-זן יוצרת את ההרמוניה הגדולה בין הלב, האיברים הפנימיים, הנשימה והמוח. העיקרון של הישיבה הוא להיות מעבר למחשבות. לחשוב בלי לחשוב. לתת למחשבות לחלוף ולהשתדל להיות מעבר למחשבות. להתמקד בדבר אחד, בזה-זן, לעשות רק זה-זן. לאט-לאט במהלך האימונים ייפסקו המחשבות, ואם קיים קושי פיזי לשבת, הוא יעלם. המתאמן בזה-זן ירגיש כמו נמר המטפס על הר. ישיבת הזה-זן היא הדרך הישירה ביותר להגיע לאני האמיתי. בזה-זן אנו מזריחים את האיברים הפנימיים מבפנים, נוצרת אנרגיה פנימית ומתפתח כוח חיים גדול מאוד. ההרמוניה נוצרת ומתפתחת ברגע שאנו יושבים זה-זן. האחדה זו של הגוף והנפש עוזרת לנו לחדור לאט-לאט לאני האמיתי. גם לאחר שהגענו לעצמנו, אנו ממשיכים לשבת זה-זן. כעת יש לנו רצון עז לעזור לחברה האנושית. נהיינו בּוֹדְהִיסָאטוֹוֹת. יום אחד פתאום יבוא הסָטוֹרִי, ההבנה העליונה, וגם לאחר מכן נמשיך לשבת זה-זן כפי שעשה בודהה.

ש: כיצד יושבים זה-זן?

ת: יושבים במקום שקט (חדר שקט או מתחת לעץ) ברגליים שלובות על כרית, כך שהאגן מוגבה מעט מהריצפה. אפשר לשבת בחצי לוֹטוּס (כף רגל אחת מונחת על ירך הרגל הנגדית) או בלוֹטוּס שלם (שתי כפות הרגלים מונחות מוצלבות זו על הירך הנגדית של זו). מי שאינו יכול לשבת כך, יכול לשבת ישיבה מזרחית או בכיסא. מניחים את הידיים על הרגליים קרוב לבטן התחתונה, כך שגב יד אחת מונח על כף היד השנייה, וקצות האגודלים נפגשים. נעים בתנועות עדינות וקלות לצדדים, קדימה ואחורה, כדי למצוא את הנקודה הנוחה בישיבת הזה-זן. כשמגיעים לנקודה הנוחה, שבה נעים ואין מתיחות בגב, עוצרים ויושבים זקופי גב. נושפים את האוויר דרך האף פעם אחת או פעמיים, ולאחר מכן נושמים באופן סדיר דרך האף. נותנים למחשבות לעבור. לא נלחמים בהן, ולא מעודדים אותן. רק להיות מעבר למחשבות. לאחר שמסיימים את הישיבה, נעים שוב קלות לצדדים, משחררים את כפות הרגליים, קמים לעמידה ללא חיפזון ועושים קִינְהִין.

ש: מהי הליכת קִינְהִין?

ת: זו דרך אימון משלימה לזה-זן, המתבצעת שקמים מישיבת זה-זן. מטרת הקינהין היא להרגיע ולהשקיט את הנפש ולשחרר את הרגליים מהמתיחות או מהעייפות שאולי נוצרו בזה-זן. בישיבת הזה-זן יש תנועה בלי לנוע, ואילו הליכת הקינהין היא זה-זן בתנועה. גם ג'וּדוֹ הוא זה-זן בתנועה. חשוב מאוד ללמוד זה-זן בתנועה. הקינהין מתבצע בהליכה בחצאי צעדים אטיים במעגל עד להשלמת סיבוב אחד בכיוון מחוגי השעון. מבצעים נשימה בכל חצי צעד. כף יד ימין עוטפת את כף יד שמאל, ושתיהן מונחות בנוחות במרכז החזה בעת ההליכה.

ש: מי המציא את ישיבת הזה-זן, ומה מייחד אותה מצורות גוף אחרות?

ת: צורת ישיבה ברגליים שלובות הייתה ידועה ליוֹגִים ההודים במשך אלפי שנים. צורה זו מיוחדת בכך שאינה מעייפת כמו עמידה, וקשה להרדם בה (בניגוד לשכיבה). בודהה היה הראשון שהראה את הדרך לשימוש מושלם בישיבה זו כדי להגיע לסָטוֹרִי. פריצת הדרך שלו פתחה בפני היוגה אופקים ועומקים חדשים של אימון ושל הבנה.

ש: מדוע חשובה הרציפות באימונים?

ת: אם אין רציפות, אין המשכיות. החיים הפנימיים הם כמו גחלים. אם אין רוח שתפיח בהם חיים, הם דועכים. לכן חשוב מאוד לתרגל זה-זן כל יום, גם אם לפעמים זמן הישיבה קצר מהרגיל.